<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תע"ב</h1>
<h2>דף קה:</h2>
אמ' רב נחמן לא שנו אלא בין [תבשיל] לתבשיל (אלא) [אבל בין תבשיל] לגבינה חובה. פירש רב יהודאי בשאלתות שנשאלו לפניו בין תבשיל בשר לתבשיל דחלב רשות היא ליטול ידיו דהוי כנותן טעם בר נותן טעם. דאין כאן חששות ולא ממשית בשר אבל (אנא כו' היינו גבי שיהוי בלא קינוח) בין תבשיל לגבינה חובה דהאיכא ממשות גבינה. אבל בין בשר בהמה לגבינה בעי קינוח והדחה. והא דאמר מר עוקבא להא מילתא (הלא) [חלא] בר חמרא אנא כו' היינו גבי שיהוי בלא קינוח. דהא בעי ר' יוחנן כמה ישהא כו' היינו היכא דלא קינח אבל אי קינח לא בעי שיהוי. (וכן) [ובין] גבינה לבשר לא בעי קינוח כלל. אבל בלילה בעי הדחה וביממא לא דהא קא חזי לה. ובין בשר לגבינה בעי קינוח או שיהוי ונטילת ידים בלילה אבל ביום לא. והא דרב אשי דאכל גבינה והדר בשר בלא קינוח אכל כדין בשר בתר גבינה. ובלא נטילת ידים משום יממא. וכן מוכיח בהלכות גדולות של ברכות דמפרשי מילתיה דרב חסדא אמר רב חסדא אכל גבינה מותר לאכול בשר ודווקא [בלא] קינוח. בשר אסור לאכול גבינה אלא אם כן קינח. וראיה לדבר (ומקלינן) [דמקלינן] בדברים שאין מפעפעין את הידים כל כך דהאמרי' דעוף וגבינה נאכלין באפיקורון על השולחן לפי שאינו נדבק ומפעפע את הידים. והמפרש משום דר' יוסי הגלילי אינו אלא טועה. דאם כן אפי' בבישול נמי מותר דהא אמרי' בשבת [ק"ל ע"א] פר' ר' אליעזר אם לא הביא כלי במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב ואי כר' עקיבא דאסר מדרבנן הוה ליה למימר חיה וגבינה נאכלין באפיקורון. ורב חסדא דאמר אכל בשר אסור לאכול גבינה כלומר בלא קינוח ובלא הדחה ביום ובלילה בלא קינוח ולא פליג אדר' (חסדא) [נחמן] דאמר אבל בין תבשיל בשר לגבינה (קינוח) חובה. ודווקא בין תבשיל בשר לגבינה אבל בין גבינה לתבשיל בשר ולאו כלום. דבהך לישני דייקינן לעיל. וכן עיקר. ואע"ג דר' חנינא פליג אהאי פיסקא לאו דסמכא. (להאי) [דהא] דאורי שאינן בני דאורייתא. ובקעה מצא וגדר בה גדר. וכמו שפסקתי נר' מתוך ההלכה. ורב יהודאי גאון פירשה. והיא דסמכה. ורבינו שמואל זצ"ל פירש בענין אחר. ולא נתיישב לי. וקשיא לי בה טובא. דמפרש בין תבשיל לתבשיל כגון בין כרוב לפולין. א"כ תבשיל דבשר מאן דכר שמיה. ועוד היה לו לפרש אמיצעתא אמר רב נחמן (רשות) ובין תבשיל לגבינה חובה ולא היה לו לומר לא שנו אם לא היה משמעינן חידוש של היתר. ועוד בין תבשיל לגבינה דמפרש לגבינה שקדמו היה לו לומר בין גבינה לתבשיל. דהא לעיל נמי דייקינן בהכי. ומה שאומר בהלכות גדולות אמילתיה דרב נחמן מהכא נהגו למיכל בתר בשר (ו)לא לאפוקי מדרב חסדא אלא לאפוקי מפרשנים שבשנים. כללא דמילתא לא בענן קינוח אלא בין בשר לגבינה בלבד וטעמא כדמפרש והבשר עודנו בין שיניהם. אבל עוף אינו נדבק לא בידים ולא בשינים. הועתק מכתיבת רבינו תם.
